מאחורי הקלעים של הרפתקאות מאיה ושירה
שלב הרעיון
למרות שכל ספר התחיל ממקום אחר, הבסיס תמיד זהה: מה יעניין את הילדים שלנו? מה יצחיק אותם, ירגש, יפתיע, ויעשיר (מבלי להרגיש "חינוכי מדי")? כדי ליצור עניין, לדמויות הראשיות יש רצונות, מטרה, ואתגרים בדרך. הסיפור מתפתח דרך המפגש שלהן עם דמויות נוספות או עם מכשולים שצריך להתגבר עליהם.
תוך כדי כתיבת הסיפור חשוב לי תמיד לנסות לשלב אלמנטים שילדים "אוהבים" כמו חיות, גני שעשועים, עוגיות, צבעים, שימוש בהאנשה, והרבה הומור.
שלב בניית הדמויות
מאיה ושירה הן צוות, אבל כל אחת מתמודדת אחרת. כדי למצוא להן את המראה הנכון, התחלתי בסקיצות ראשוניות - ציירתי הרבה דמויות יחסית דומות אך עדיין מגוונות, ניסיתי לשחק בפרטים ובפרטי הלבוש. על מנת לתת לכל דמות את האופי שלה
בסופו של דבר בחרתי את הדמויות שנראו לי הכי "נכונות" לי ולסיפור - קלילות, צבעוניות, פשוטות, ולא מפונפנות מדי. למה?
1. רציתי שהן יהיו אייקוניות – פשוטות, וזכירות.
2. כי בקומיקס צריך לאייר את הדמויות עשרות פעמים ולכן צמיד קטן או תסרוקת מסובכת הופכים את זה לאתגר מיותר, ולגרום לטעויות ול"פספוסים".
שלב הכתיבה
כאשר רוצים להעלות קומיקס "על הכתב" כדאי לתאר לא רק מה הדמויות אומרות, אלא גם מה הן עושות, מרגישות, ומה קורה ברקע.
אני כותבת את העלילה כמו תסריט של סרט - עם תיאור של כל סצנה, אווירה, מיקום, והבעת פנים. כל שורה נבדקת – האם היא ברורה? מצחיקה? מובנת גם לילד בן שש?
שלב האיור
פה מתחיל הקסם החזותי. אני משתמשת בטאבלט דיגיטלי, אבל בהתחלה מציירת סקיצות פשוטות מאוד על מנת להבין אם הסצנה עובדת ויזואלית.
הרבה פעמים משהו שנראה טוב בראש - פשוט לא עובד על הדף. לכן חשוב לשרבט, לנסות, למחוק. רק אחרי שהסקיצות עובדות, אני מתחילה לצבוע וללטש. הצבעים נבחרים כך שיהיו עליזים, מוארים ומתאימים לילדים.
שלב המעברים, הניקוד והעריכה
אני קוראת שוב ושוב – מתקנת צבעים, טקסטים, פרטים קטנים. מוודאת שכל רצף ברור ושהטון אחיד. נעזרתי בעורכת לשונית, שמבצעת ניקוד והגהה – כדי לוודא שהשפה מדויקת, תקינה ונעימה לילדים.
הכי חשוב – להקשיב לילדים
בכל שלב בדקתי עם ילדים בגיל ראשית קריאה: מה הם מבינים? מתי הם צוחקים? איפה הם נעצרים או שואלים שאלות?
לפעמים מה שברור למבוגרים – דורש תרגום קטן לילדים. התגובות שלהם עזרו לי לדייק את הסיפור, את הקצב ואפילו את העיצוב של הדמויות.
לסיום
המסע של "הרפתקאות מאיה ושירה" היה מסע יצירתי, רגשי, ולעיתים גם טכני. אבל בכל פעם שהורה מספר לי שהילד שלו לא אהב לקרוא – ופתאום התחבר – אני מרגישה שזה לגמרי היה שווה את זה.